<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן ע"א</h1>
<h2>דף קי:</h2>
בפ' כל הבשר [ק"י ע"ב], כל מצוה שמתן שכר כתובה בצידה, אין ב"ד שלמטה מוזהרין עליה, פי' אינן מוזהרין עליה כמו שאר מצות, עשה לולב ואינו עושה, שמכין אותו עד שתצא נפשו, אלא מבזין אותו בשמתות עד שיעשה, כדגרסי' בירושלמי [קידושין פ"א ה"ז], ר' ינאי ור' יונתן הוו ישבין, אתא חד בר נש ונשק רגלוי דר' יונתן, א"ל ר' ינאי מה טיבו שלם לך מן יומוי, כלומר מה טובה עשית לו, א"ל חד זמן אתא קרב על בריה דיזומניה, פי' קיבל עליו ליתן לו מזונות, ואמרית ליה זיל צור כנישתא עליה, פי' תסגור עליו בית הכנס', ובזיתיה, ותביישנו, וא"ל למה לא כפיתיה, פי' יכוהו עד שתצא נפשו, א"ל וכופין בתמי', והלא מתן שכרה כתובה בצדה, ואדיין את לזו, כלומר ועדיין אתה אומ' דאין כופין, אלמא אע"ג דמתן שכרה כתובה בצדה, איכ' למ"ד דכופין. מ"מ אפי' למ"ד אין כופין אמרי' לבזותו.
